Kernerman Dictionary News Number 12 July 2004

"מילון ההווה" ו"מילון ספיר"
מרדכי מישור


This English version of this article: http://kdictionaries.com/kdn/kdn12-3-2.html.


ברשימה זו ייסקרו שני מילונים: "מילון ההווה" ו"מילון ספיר". מטרתי היא להציג את המילונים האלה לאור העקרונות הקלסיקוגרפיים שהנחו את עריכתם, ולא לבקר את התוצר הסופי על פי פגמים שוליים או על פי מעידות אקראיות.

 

"מילון ההווה"
מילון שימושי לעברית התקנית, ש' בהט ומ' מישור, הוצאת איתאב-ספריית מעריב, תשנ"ה. 684 עמודים + מבוא ונספחים.

 

ייחודו של "מילון ההווה" ושל ממשיכי דרכו הוא בכך שהפועל מיוצג בצורת ההווה (הבינוני). הרעיון נהרה אגב עבודתי במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, וניתן לו פומבי בשנת 1985 באוניברסיטה העברית, לפני קהל של אנשי לשון, בהרצאה פרוגרמטית שבה ניסיתי לעמוד על התכונות הנדרשות ממילון שימושי. ההרצאה התפרסמה בכתב העת "בלשנות עברית חפ"שית" 24 (1986), עמ' 74-69.

 

ייצוג הפועל בצורת ההווה מבוססת על ההכרה שהבינוני ממלא בעברית תפקיד כפול, של שם ושל פועל (בזמן הוֹוֶה). הבינוני בהוראתו השמנית יופיע במילונים המסורתיים לפי האות הראשונה שלו, ובהוראתו הפועלית ייוצג בפּוֹעַל, ויופיע לפי האות הראשונה של שורשו. כך, למשל, המילה "מנַהל" תופיע באות נו"ן אם היא פועל בזמן הווה (בשורש נה"ל), ובאות מ"ם אם היא שם בעל מקצוע (בערך "מנַהל"). אלא שהכרה זו דורשת שיקול דעת, ולא תמיד ההבחנה בין שני השימושים חדה דייה, כגון במשפט "פלוני מנַהל מפעל". הבאת הפועל במילון בצורת הבינוני פוטרת את המעיין לא רק מן הצורך בהכרעה, אלא מעצם המודעות לבעיה. מן הבחינה הזאת "מילון ההווה" ידידותי במיוחד לאותו קהל שידיעתו הבלשנית אינה מקצועית, או אינה מקצועית דייה, אלא מעשית-תפקודית. כלומר: ככל שהמעיין מודע פחות לכפל התפקיד של הבינוני, "מילון ההווה" מתאים לו יותר. התזכורת המתמדת למעיין, שעליו לחפש את הפועל בצורת הבינוני, מרומזת בשם המילון "מילון ההווה".

 

באותה הרצאה פרוגרמטית, מלבד פרסום ההצעה על מקומו של הפועל במילון שימושי, נמנו כמה המלצות. אביא את הפסקה האחרונה של אותה ההרצאה, המסכמת את העמדה שננקטה לימים ב"מילון ההווה" הלכה למעשה: "אסיים בהמלצות אחדות, שהן בחזקת דברים המובנים מאליהם: מילון שימושי צריך שייכתב בכתיב השימושי, הוא הכתיב המלא (ומילות הערך בכלל זה). במילון שימושי אין צורך באטימולוגיה, ולא בשיוך לרבדים היסטוריים; לעומת זאת, יש לנהוג יד רחבה בהערכות סגנוניות ונורמטיביות. מובאות מיותרות. ערכים שאינם משמשים במציאות שלנו מיותרים. אם נוסיף על כך את ביטול הכפילויות הנוצרות על ידי הפרדת הבינוני השמני מן הפוֹעַל נמצאנו מרוויחים עוד מעלה: שהמילון יהיה קצר."

 

העבודה ב"מילון ההווה" התחילה בסתיו 1988. בזמן העריכה עלו או התחדדו כמה וכמה בעיות, והפתרונות כוּונו לעיקרון מנחה אחד: לעזור למעיין למצוא את המילה המבוקשת במהירות, להגדיר אותה בקצרה ובבהירות, ולהימנע ממידע עודף העשוי להסיח את דעתו מן הטקסט העומד לפניו. (מהירות החיפוש במילון זה בהשוואה למילונים אחרים הוּכְחה בסקר שנעשה מטעם ההוצאה בשלבים מוקדמים של עריכתו כדי לבחון את כדאיותו המסחרית; ראה א' שקדי, לשוננו לעם מז [תשנ"ו], עמ' 43).

כפי שהומלץ בפסקה המובאת למעלה מתוך הרצאתי, המילון כולו כתוב בכתיב מלא, בתוספת ניקוד מסייע, אבל לכל ערך נצמדה צורתו המנוקדת, בכתיב המכונה "דקדוקי" (ה"חסר"). נרשמו הפניות מן הכתיב ה"דקדוקי" אל הכתיב המלא, שעל פיו נערך המילון.

 

בעריכת המילון ננקט עיקרון צורני קיצוני בהפרדת הומונימים: אלו הופרדו לערכים שונים רק אם שורשם או נטייתם שונים. למשל, על פי עיקרון זה הופרדה המילה "מוּסָר" לשני ערכים, אחד משורש יס"ר ("הטפת מוסר", "מוסר כליות") והאחר משורש סו"ר (סביל של "מֵסִיר"); על פי אותו עיקרון הובא הפועל "נוֹעֵל" בשתי הוראותיו (נעילת נעל ונעילת דלת) בערך אחד, ועל פיו הופרדה "קרן" לערכים שונים לפי צורות הריבוי: "קרנות" (כלי נגינה, סכום), "קרניים" (של אור, של חיה). צורות בינוני שיש להן שני שימושים, שמני ופועלי, הובאו בערך אחד, והשימושים השונים פורטו בהגדרה בהתאם להתנהגותם הדקדוקית, וכך גם שמות המשמשים שימוש תוארי או אדוורביאלי. תוארי פועל הבנויים על יסוד שם עצם בצירוף מילת יחס ("לעולם", "בפרט") הובאו כערכי משנה. שמות תואר שנגזרו גזירה אוטומטית משמות עצם על ידי תוספת סיומת -י, וכן שמות מופשטים שנגזרו בדרך אוטומטית על ידי תוספת -וּת, הובאו כערכי משנֶה. דרך זו מרחיבה את הגדרת הערכים עצמם, אבל מצמצמת בהרבה את מספר הערכים ומשַווה למילון אופי "קומפקטי".

 

המילון הועמד על המידע ההכרחי הדרוש לקורא טקסט בן זמננו. מבחינה זו המילון מתייחד דווקא במה שהוחלט שלא לכלול בו. אוצר המילים המתוכנן הועמד על 20,000 ערכים ראשיים, האמורים לייצג את המילים השכיחות ביותר, במשמעותן הרווחת בעברית החדשה. בהשוואה למילונים האחרים, שמייחדים לבינוני השמני ערך לעצמו, שמפרידים את שימושי השמות לפי תפקידם (שמות עצם, שמות תואר, תוארי פועל), שנוהגים להפריד את ההומונימים לפי עיקרון סמנטי או אטימולוגי ולא צורני, ושמביאים את צירופי היחס בהוראה אדוורביאלית כערכים לעצמם בהשוואה למילונים האלה המספר 20,000 ב"מילון ההווה" מקיף הרבה הרבה יותר. בסופו של דבר לא יכולנו לעמוד בגבול המספר הזה וזה הוגדל לכדי 21,000 (30.7 ערכים ראשיים בממוצע בעמוד [21,000:684]).

 

ויתור של ממש נעשה במידע הדקדוקי המלווה כל ערך. כאן הופעל עקרון החיזוי, וצוין רק מה שאין לדעת על פי מנגנון הדקדוק לבדו. למשל, בשמות העצם צוין המין ונרשמה צורת הריבוי (מן הצורה לבדה אי-אפשר לדעת, למשל, מה המין של המילה "ארץ", או מה צורת הריבוי שלה); כן צוין מה צורת הנקבה של שמות התואר, אבל לא צורת הריבוי שלהם. בפועל צוינה ההצרכה, העשויה להפריד בין משמעויות שונות. לעומת זאת לא צוין חלק הדיבור של הערכים, ולא הבניין של הפעלים; ואלה חידושים נועזים. גם לא צוין הרובד ההיסטורי שהמילה מיוחסת אליו. הרובד ההיסטורי הוא מידע מקצועי שאינו תורם למשמעותה או למעמדה הסגנוני של המילה. לעומת זאת נוסף בכל ערך מה השורש (עד כמה שהדבר ידוע או אפשרי), שהוא היסוד הסמנטי הקושר מילה אל בנות משפחתה. המידע סוּנן סינון זהיר, מחושב ומבוקר, בכוונה לשחרר את המעיין מעומס מיותר, שלפי דעת העורכים אין למעיין עניין בו. אגב ייאמר שהעובדה שהמילון קצר היא פועל יוצא של עיקרון זה, ולא מטרה בפני עצמה, שכן במקום שהעורכים ראו לנכון לא היססו להאריך (ראה להלן על מפתח צורות הפועל).

 

דוגמאות לשימוש המילים הובאו רק כשאין בהגדרה לבדה כדי להבהיר את שימוש המילה. כעיקרון, המילון הזה לא נועד ללמד כיצד משתמשים במילים, אלא לספק את פירושן, לאחר שהמעיין נתקל בהן בהקשרן הטבעי בשיחה או בטקסט.

 

השקעה מרובה הושקעה בעזרה דקדוקית לצורך איתור הערך המבוקש. לתכלית זו נספח מפתח הכולל את כל צורות העבר, העתיד והמקור של הפעלים המופיעים במילון, עם הפניה לערך בגוף המילון (למשל: לישב > יושב). נספח זה מחזיק 78 עמודים. נספח אחר, מפתח השורשים והערכים המשויכים אליהם (37 עמודים), נועד לעזור למי שמוכן לנסות את כוחו בגילוי משמעותה של מילה שמשום מה לא נכללה במילון, על פי "ייחוסה המשפחתי".

 

בציון המעמד הסגנוני והנורמטיבי של הערכים נקבע התֶקן הרשמי, כלומר, עמדת האקדמיה ללשון העברית, כנקודת ההתייחסות. עמדה זו מתבטאת לא בהעברת צנזורה על ערכים לא תקניים אלא ב"מתן ציונים": ספרותי, עממי, המוני, עגה. הנאמנות של "מילון ההווה" לקביעות האקדמיה ללשון העברית בכל התחומים הכתיב, התצורה, השימוש, היחס למילים זרות ועוד עשתה את "מילון ההווה" לכלי עזר סמכותי, המונח על שולחנם של כתבים ועורכים.

 

את העבודה על "מילון ההווה" עשיתי במקביל לעבודתי במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית (בניהול המדור לספרות העתיקה). שושנה בהט הייתה המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית, עד פרישתה ב1990-. "מילון ההווה" יצא לשוק ב1- בפברואר 1995. התקופה האחרונה לעבודתנו הייתה מאומצת מאוד. במהלך תקופה זו חלתה שושנה בהט, ועבודת הגימור הוטלה על כתפיי. שושנה לא זכתה לראות את צאת המילון לאור (נפטרה בנובמבר 1994). בתקופה שעדיין הייתה פעילה הספיקה ללוות בצעדיו הראשונים מילון בעל היקף נרחב, ערוך בשיטתו של "מילון ההווה" (לימים "מילון ספיר") כיועצת לשונית, ושיתפה אותי בלבטיה בעניינה החדש. סיימתי את מלאכת "מילון ההווה" תשוש גופנית ונפשית, וכל תאוותי הייתה לשוב ולהשקיע את כל מרצי במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, שמטֶבע הדברים הוסט לתקופת מה ממוקד פעולתי.

 

 

"מילון ספיר"

ההצלחה שצפתה ההוצאה ל"מילון ההווה" זמן רב לפני צאתו לאור העלתה ב1991- את הרעיון להוציא סדרה של מילונים בעלי היקף שונה על פי עקרונות העריכה של מילון זה ("שיטת ההווה"). המילונים שיצאו בשיטה זו נושאים את השם "מילוני ספיר". בזכות תנופת השיווק שניתנה למילוני ספיר הייתה לשיטת ההווה תפוצה גדולה.

אדון רק במילון המכונה "מילון ספיר" סתם, או "מילון ספיר מרוכז". שמו המלא:
"מילון ספיר עברי-עברי מרוכז על פי שיטת ההווה", עורך ראשי: איתן אבניאון. בשער הפנימי צוין: יועצת לשונית: שושנה בהט; יועץ מדעי: פרופ' רפאל ניר; הגהה מדעית: ד"ר יצחק שלזינגר. הד-ארצי הוצאה לאור, איתאב בית הוצאה לאור. 1108 עמודים (בכללם השורשים על הערכים המשויכים להם) + מבוא. עוד כתוב בשער הכריכה: "מילון חדשני ועדכני, תשעים אלף ערכים, ערכי משנה והגדרות". רוכשי "מילון ספיר אנציקלופדי" גילו לשמחתם שכלול בו תקליטור של "מילון ספיר מרוכז".

ההבדל המהותי בין "מילון ספיר" ל"מילון ההווה" הוא היקפו. אבל אין זה ההבדל היחיד, ועל כך אייחד את המשך דבריי.

הכותרת המלאה של "מילון ספיר" מודיעה שהוא נערך בשיטת ההווה. למעשה המילון בנוי על בסיס "מילון ההווה" עצמו, אלא שהערכים הורחבו, נוספו עליהם, כמובן, ערכים ראשיים וערכי משנה רבים, ונעשו שינויים אחרים בקביעת הערכים.

עקרונות העריכה אינם שונים מאלו שב"מילון ההווה": הונהג בו כתיב מלא, ולערכים הוצמדה הצורה המנוקדת בכתיב ה"דקדוקי". הניקוד המסייע נוסף על בסיס שיטתי (שלא כב"מילון ההווה"). הפועל מיוצג, כמובן, בבינוני, וצוינה ההצרכה. המשמעויות השונות של הערך ממוספרות (ב"מילון ההווה" הן מופרדות בנקודה ופסיק). השורשים על נגזריהם משולבים לגוף המילון (ב"מילון ההווה" בנספח). כמו ב"מילון ההווה", אין דוגמאות לשימוש המילים.

מן החידושים הנועזים שב"מילון ההווה" אוּמץ הוויתור על הבניין של הפעלים. כן נשמר העיקרון הצורני בחלוקת ההומונימים. לעומת זאת נוסף לכל ערך ציון חלק הדיבור (פועל, שם עצם, שם תואר וכו'), וכן הרובד ההיסטורי המיוחס לכל אחד ממשמעויותיו. הוויתור הבולט ביותר, והמצער ביותר בעיניי, הוא הוויתור על מפתח צורות הפועל שנספח ל"מילון ההווה".

התרומה העיקרית של "מילון ספיר" לעומת "מילון ההווה" הרי היא, כאמור, במספר הערכים שבו. על פי הנאמר בשער הספר, מספר הערכים הוא, כאמור, 90,000 (81.2 ערכים בממוצע בעמוד [90,000:1,108]. למען האמת, אין במילון אפילו עמוד אחד המכיל מספר מופלג כל כך של ערכים). אבל לא מספר הערכים המדויק שבמילון מעניין אותנו בסקירה זו, אלא העיקרון שננקט בהרחבת אוצר המילים. ובכן, בצד ערכים חדשים וצירופי לשון למיניהם שלא היו קיימים ב"מילון ההווה", ושמקומם במילון מסוגו של "מילון ספיר" אינו מוטל בספק, הורחב כאן תחום אחד הרחבה אנציקלופדית ממש, הוא תחום הגאוגרפיה: "כל המדינות, ערי הבירה, האגמים והימים הגדולים ביותר בעולם, המפלים וההרים הגבוהים ביותר, וכן אתרים גאוגרפיים מיוחדים, כגון מנהרות. לגבי ישראל נכללו כל מקומות היישוב שבהם חמשת אלפים תושבים ויותר" (מתוך ההקדמה). בחירת התחום הזה להרחבת מילון שאיננו אנציקלופדי נראית מוזרה כלשהו.

 

הזכרתי לעיל שב"מילון ספיר" נוסף לכל ערך ציון חלק הדיבור. בעקבות זה הובאו התפקידים השונים של המילים, לפי חלקי הדיבור, כערכים לעצמם. למשל, הערך "קָשֶׁה" פוּצל לשלושה: 1.פועל, 2.שם תואר, 3.תואר הפועל (אבל תואר הפועל "קָשׁוֹת" נכלל, משום מה, בשם התואר). והוא הדין לשמות שאינם בינונים. למשל, הערך "יקרן" פוצל לשניים: 1.שם תואר, 2.שם עצם. שלא כב"מילון ההווה", שמות התואר בסיומת -י ושמות מופשטים בסיומת -ות הובאו כולם כערכים לעצמם. כך, למשל, במקום ערך ראשי אחד "מועמד" ב"מילון ההווה", הכולל גם את השם המופשט "מועמדות" כערך משנה, מובאים ב"מילון ספיר" ארבעה ערכים: 1."מועמד" פועל, 2."מועמד" שם תואר, 3."מועמד" שם עצם, 4."מועמדות". ב"מילון ההווה" באה בערך "מועמד" תחילה ההוראה הפועלית (סביל של "מעמיד"), ואחר כך צוין שבצורת ההווה יש משמעות נוספת ('קנדידט'); לא יוחדה שום הערה על ההבחנה בין שם עצם לשם תואר, מפני שלשניהם אותן קטגוריות דקדוקיות: נקבה וריבוי. בהשוואה ל"מילון ההווה" יש ב"מילון ספיר" הרחבה מדומה של ערכים, שמקורה בעקרון עריכה שונה.

 

כמו ב"מילון ההווה" יש הפניות מן הערך בכתיבו המנוקד (החסר) אל הערך בכתיב המלא. ב"מילון ספיר" נוספו, לכל אורך המילון ובדרך של שיטה, הפניות מצורת העבר של הפעלים אל צורת הבינוני שלהם. הדבר בולט באות ה"א, ובמיוחד בתחילית הו-. יש עמודים שכמעט כולם הפניות. למעשה, כותרת המשנה של המילון "על פי שיטת ההווה" מייתרת את ההפניות האלה.

 

לעומת "מילון ההווה" הקומפקטי, "מילון ספיר" נראה מכובד, מרשים בממדיו, ונדיב יותר במידע דקדוקי והיסטורי. הצמצום במידע זה, שנראה לעורכי "מילון ההווה" כפריצה בונה (אם יוּתר לי האוקסימורון) של גדרות מסורת המילונות העברית, היה בעיני עורכי "מילון ספיר" העזה מרחיקת לכת, ויִישרו קו עם המילונות ה"קונוונציונלית". מכל מקום, "מילון ספיר" מוכיח ששיטת ההווה ניתנת ליישום במילונים בעלי היקף שונה ובעלי אופי שונה, ואכן נערכו בשיטה זו גם "מילון ספיר אנציקלופדי", בשבעה כרכים (1998; מהדורה בשלושה כרכים, 2002), "מילון ספיר לבית הספר" [היסודי] (1999), "מילה במילה", אוצר המילים הנרדפות, ניגודים ושדות סמנטיים (2000), "לשון ראשון" מילון ניבים ומכתמים על יסוד המקורות (2000) ועוד היד נטויה.


K Dictionaries Ltd
10 Nahum Street, Tel Aviv 63503 Israel
tel: 972-3-5468102 fax: 972-3-5468103
kd@kdictionaries.com